אני נכנסת דרך הדלת הראשית, רטובה עד לעצמות כתוצאה מחלקו האחרון של טיול ארוך ומרענן, נלחמת בגשם הסוחף ומצליחה להתחמק מרכבות אופניים של בוריס, כשמרדף של מוזיקת פאנק רועמת באוזני השמאלית. עייפה, מרוצה וכואבת בכל הגוף: התחושה היא שמעוררת כל כך, שהתחת שלי כואב מחוויה חזקה של יחסי מין. כשאני מתקדמת פנימה, ברור לי שהמצפון שלי מרים ראש, זועף ומאוכזב כמו שאני מרוצה אחרי סקס טוב, ומדביק על שפתי את המילים “בזבזת את זה על הגבר הקודם שלך”.
מה עשית, נערה צעירה?
אני לא בדיוק צעירה, לעזאזל. אני מבוגרת ועדיין יכולה לבחור בעצמי.
אה, מישהי מרגישה בהגנה! אני יודע בדיוק מה עשית, תוכלי להסביר את הבחירות שלך?
כן. לא. אני לא בטוחה.
בזבזת את זה על הבחירה שלך לגעת שוב בבן זוגך הקודם, נכון? תגידי את זה בקול ותהיי כנה: התחושה שהיית עושה את זה הייתה נכונה?
הייתי מחרמנת. הוא הריח טוב. הוא היה ממש נחמד אליי.
כנראה שהיית במצב של סערה רגשית. מה גורם לך לחשוב שאת יכולה פשוט לקיים איתו יחסי מין כמו שזה דבר רגיל וללא סיכון, מבלי שמצב הרגיש הזה ייערער ויפגע בכל?
למה דווקא אני תמיד צריכה להיות המבוגרת? למה זה תיפול עליי שהמצפון שלי מכה אותי, כאילו אני זו שמבינה מה היא עושה? כאילו שיש לי תכנית מראש? למה אני האישה הרעה והפיתויה פה? הוא מושך – הוא היה במודע נראה מושך. הוא הריח טוב – גם מזה הוא היה מודע. הוא חיבק אותי, אחז בידי, נשף לי על הצוואר, ואני הרגשתי שהוא מתארגן ומחרמן אותו בדיוק כמו שזה מחרמן אותי — אני ידעתי שהוא מתכונן לזיין.
זה אומר שהוא ביקש את זה?
כן. לא. תעזבי אותי.
בזבזת את זה על הגבר לשעבר שלך, למרות שהבטחת לעצמך שלא תעשי זאת, ועכשיו הוא עצוב ומוטרד נפשית.
לא. הוא לא. שאלתי אותו. הוא אמר לי שהוא בסדר ושהכל בסדר.
כאילו שהוא יגיד לך שאת באמת פוגעת בו.
למה אף אחד לא דואג שאני בעצמי פוגעת בעצמי?
את חזקה. כולנו אומרים את זה. את יודעת מה את עושה ומה את רוצה. את מכירה את כל הטריקים.
איזה טריקים?
כמו לא להישאר לישון אצלו, לא לתת לאנשים לישון במיטה שלך. לשמור מרחק כדי שלא תתאהבי בקלות.
זה לא טריק, זו העדפה.
חוץ מזה, אני לא יכולה שלא לשים לב שמחר. היית אתמול לישון אצלו.
ירד גשם. הייתי שיכורה. לא התחשק לי לנהוג בחושך. בנוסף, שלוש פעמים הזדיינו והוא עוד לא הגיע לסיפוק, ואני מאוד מאוד רציתי את הזרע שלו.
את משפילה את עצמך.
תשמיני אותך. תקשיבי: את פשוט מכירה אותי. את חיה לי במוח. את יודעת איך אני ומה אני עושה. את ידעת שאני מתכננת לבקר גבר ש— למרות ההכל— אני עדיין מאוהבת בו בכל ליבי. את ידעת שהוא כנראה יערבב לנו קוקטיילים, שנבלה בכיף, ושבקרוב מאוד אכאיב לו. את ידעת שברגע מסוים בליל, הוא יציע לי חיבוק – ופשוט זה ייקח אותי לשם, לתחושת ההתרגשות והעוצמה שהחיבוק הזה מביא איתו. ובזכותך…
אני? זה באשמתך?
כן. כי את אומרת לי שהזדיינות איתו היא אסורה. ואי אפשר להתנגד לזה, כי יש משהו באיסור שהוא מחרמן במיוחד. חוץ מרגע שהיית שכובה משקפי ראש עליו, עם הזין שלו בין הירכיים, כשהוא חישן את הפטמות שלי חזק, תופס ומחזיק אותי כשהוא שולט ומדכא, עם ההילה של שליטה ושליטה—
את מגעילה אותי.
או החלק שבו הוא גרם לי להתכופף מול המראה, על קצות הרגליים, כדי שהנרתיק יהיה צר, כדי שתהיה לי תזוזה שתיתן לו סיבה לכעוס עלי אם אחליק או לא אשמור על המצב קבוע, ואז היכה אותי באכזריות—
תפסיקי.
…’אני הולך ל…’
אל תמשיך.
‘אני הולך לזיין אותך ואת שאר הגברים.’
את בלתי ניתנת לתיקון.
אני יודעת. תראי, פשוט כי לא הייתה לי הצורך להתקיל אותי בפעם האחרונה…
אהמ.
בסדר, כשבע שנים בערך.
אהמ.
טוב, חמש. תראי, פשוט כי לא יצא לי להייללחבש אותי ככה כבר תקופה, זה לא אומר שאת יכולה לשכוח מיהו באמת. אני הילדה שאוהבת לזיין. אני הילדה שנורא הומה, ועושה בחירות גרועות כדי לספק את התאו שלה. אני הילדה שתכננה להשליך את ההתקדמות הרגשית שלה לפח בשביל לקבל זין כמו שהיא רוצה. ואני מוכנה— לא, משתוקקת— לכרוך ולקוריא את ה”מה שצריך לעשות” בלהבה סוערת של “מה שכואב לי ותורם לי בחלק הכי רגשי”. אני יודעת שזה רע, שאני עושה את זה, ושזה מפחיד ומחליש, אבל אני גם יודעת שאין באפשרותך לעצור אותי מלהיות מה שאני.
בזבזת את זה על הגבר לשעבר שלך.
וגם הוא… הוא בזבז את זה עלי.
התחלת את זה.
אני לא…
אל תתעייפי לשקר.
בסדר. התחלתי את זה. אבל הוא הזמין אותי, מה הוא חשב שיקרה?
האשמת את עצמך במקום אחר.
הזמין אותי, ידע שאני לא אוכל לסרב. אז, כפי שאמרתי, למה אני תמיד צריכה להיות המבוגרת? למה אני אמורה להמציא את עצמי כמישהי שמבינה מה היא עושה? כל הסימנים מראים שאם אני מריחה הזדמנות לזיין, אני אקח אותה. במיוחד כשזה מישהו שיזיין אותי כך שנדע שזה יישאר בלב המאזן להתנאה ולכאב. מישהו שימשוך לי את השיער ויגרור אותי בכוח על הזין שלו. מישהו שיַסתכל עלי בעיניים כהות ומלאות כמיהה בזמן שהוא מזיין אותי כמו עונש. מישהו שיגיד לי שאני לא נראית בסדר ויבטיח את זה בעוצמה. מישהו שיתקשות כשהוא מחבק אותי ומוחמץ אותי — ואני מרגישה את הזירע שלו מתי שהוא מתעורר, והוא עושה לי את הכאבים וההתרגשות בפנים—
די, עבור על זה כבר. תעשה לעצמך לעצמך שירות ותעשה איזה מחשבה של זין באיזו מנוחה, אז.
תודה, אעשה. עכשיו… איפה השני?
איזה אחר?
יש פה גרסה שלך הפוכה, לא? זו שאומרת לי להיות טובה אל עצמי. זו שמחלקת סליחה?
היא לא יכלה להתמודד עם זה היום. היא אומרת שאת לא מגיעה לה.
